jump to navigation

אתגרי התרגום והפרשנות בעבודה בינלאומית 24/04/2013

Posted by Marion Burgheimer in Uncategorized.
Tags: , , , , , , ,
5 comments

במוזאון א"י מוצגת כעת תערוכה בשם "אתיופיה מסע לארץ הפלאות". התערוכה סוקרת 3000 שנה של היסטוריה, דתות, אמונות, תרבויות, עמים, ואירועים במדינה. התערוכה מעניינת ומגיעות קבוצות מכל העולם לצפות בה. באחד הימים הדרכתי קבוצה של אנשים מטאיוואן ואחר כך קבוצה של ישראלים יוצאי אתיופיה. בשני המקרים הזדקקתי למתורגמנים, ובשני המקרים היו אתגרי תקשורת שהחלטתי לחלוק אותם עימכם, כי אלו יכולים להיות אתגרים וסוגיות שאתם אולי נתקלים בהם גם, בעבודתכם הבינלאומית.

נתחיל בקבוצת התיירים בטאיוואן. כולם צעירים בני 20-22 שבאו לביקור בישראל למטרה אוניברסיטאית מוגדרת. לקבוצה היו שתי מלוות מטאיוואן דוברות אנגלית. ברגע שנפגשנו עם הקבוצה, התבצעה חלוקה לקבוצות, התקיימה שיחה קצרה עם המתרגמת על הדגשים בתערוכה, ויצאנו לדרך.

בעת שהמתורגמנית תרגמה את דברי, התחלתי לשים לב לשפת הגוף שלה, ולנסות  להבין בדרך זו מה היא מתרגמת בכל שלב מתוך מה שהדרכתי. ניסיתי גם להסתכל בזמן שהיא דיברה כיצד מגיבים הסטודנטים, ולראות אם נוצרת הבנה או שזהו רק מבט בוהה בנימוס. בנוסף ניסיתי לחשוב על מילים הכי global English שאפשר, כי אמרתי לעצמי, שאני מעדיפה שהתרגום יהיה כמה שיותר פשוט, והרי אנגלית מלאה במילים ובניבים, שיכולים לקבל משמעויות שונות לפי המשפט. בשלב מסוים, תפסתי את עצמי מסתכלת על המתרגמת במקום על קבוצה. מיד הסתתי את הראש לקבוצה, ונזכרתי שוב עד כמה זה קשה לדבר לאנשים, שבעצם אתה יודע שהם לא מבינים ומחכים למתרגמת בכדי להבין את דבריך. בזכות זה שבתערוכה יש דגש על ויזואליות, יכולתי לעורר את הדינאמיקה, באמצעות הצבעה למוצגים השונים, אבל זה גם קיים במפגש עסקי: מצגות, תמונות, גרפים, מידע ברור, כל אלו הם אמצעים שמסייעים ליצור מיקוד ועניין של המשתתפים בפגישות עסקיות.

הנקודה שהרגשתי שנוצר קשר ביני לקבוצה, הייתה כאשר החלו האנשים לשאול שאלות שנבעו מתוך הנושא של התערוכה, דבר שסימן שיש סקרנות, עניין והבנה. נכון יש סרבול, כי השאלות והתשובות דורשות תיווך דרך המתרגמת, אבל זהו דיאלוג. זהו דיאלוג שדורש משני הצדדים סבלנות, ודורש מהמתרגם יכולות אינטראקציה טובות בין שני הצדדים. בשלב מסויים, מצאתי מוצג שהתקשר ישירות למטרת ביקורם בישראל, דבר ששימח את כולנו. ואז שאלתי אותם איך אומרים את המוצג בסינית, והסטודנטים ניסו ללמד אותי את המילה עד שהצלחתי להגות אותה כיאות, דבר שגרר כמה גלי צחוק/מבוכה מצידם. שאלתי הגיעה רק אחרי שאחד הסטודנטים שאל אותי לפירוש שמי. בניתוח בדיעבד של הדינמיקה בינינו, עברנו מההיבט ה'עיסקי'/'מבני' של המפגש, להיבט ה'חברתי' של אנשים שנפגשים למטרה ממוקדת, אבל בעצם גם שואפים שיהיה נעים יותר וסקרנים להכיר אחד את השני. נפרדנו בסוף הסיור, שהתארך מעבר לצפוי כי הם רצו עוד (בצדק התערוכה מופלאה), אבל בלב שלי חשבתי עד כמה המפגש הזה של אנשים כמה שהוא מכוון מטרה, תמיד מגיע להיבט אנושי, שמבלעדיו, לא תתכן יצירת אווירה נעימה.

הקבוצה של ישראלים יוצאי אתיופיה הייתה חוויתית משני היבטים: האחד, המחשבה שאני אמורה להדריך אנשים שמכירים את אתיופיה מלידה, הביכה אותי, במיוחד שחלק מהנערים, רק חזרו מטיול שורשים באתיופיה. ולכן על ההתחלה, אמרתי שאשמח שדווקא הם ידברו ויחלקו עימנו ממקור ראשון את הידע שלהם. השני, היבט  התרגום, שהוא החשוב בפוסט זה. בקבוצה היו צעירים חלקם ילידי ישראל וחלקם ילידי אתיופיה, כולם ידעו עברית. לעומתם חלק מההורים ידעו עברית ברמת שוטפת, חלקם ברמה שדרשה תרגום. אבל, וזה האבל הגדול, בניגוד לקבוצה מטיוואן שמהתחלה הוגדר שיש תרגום, כאן לא הוגדר הדבר. ורק שהועלתה סוגיית התרגום, נשאלה השאלה מי יתרגם: אחד הילדים הדו-לשוניים או מישהו אחר? היה נראה שנושא הכבוד, שחשוב מאוד בקהילה האתיופית יוצר דילמה רצינית. האם נכון שהילד יתרגם בפורום גלוי מול ההורים? שאלה זו היא בעצם סוגייה בין תרבותית שלמה: מה תפקיד אדם (מבוגר/ילד) בחברה, מי עוזר למי? למי נותנים כבוד? וכיצד?

גם במקרה זה לא יכולתי להבין מה הנער המתרגם מעברית לאמהרית, וניסיתי לעקוב אחרי שפת הגוף שלו מה הוא אומר, אבל בגלל המבוכה שנראתה באופן קבוע על פניו, לא יכולתי להחליט מה נאמר וכיצד. ככול שהתקדמנו בהדרכה קיצרתי יותר את המשפטים, דבר שראיתי שעוזר לו ומקנה לו ביטחון, ועם הזמן הצטרפו עוד צעירים למלאכת התרגום. אבל ההצלה הגדולה עבור הנער, הייתה כאשר מבוגר דובר שתי השפות, מוכר ומוערך על כלל המשתתפים הצטרף לפתע להדרכה. כאן כבר נוצר מצב זהה לתרגום ביני ולאישה מטיוואן, תרגום שוטף, שבו אני יכולה להדריך משהו, והוא מתרגם.

חשבתי על כך שהרבה פעמים למתורגמן קוראים גם מפרש, וזה נכון מהרבה היבטים, כאן ראיתי חשיבות אחת מהותית למפגש של דובר-מתרגם/מפרש-קהל, וזה הכבוד של הקהל למפרש/מתרגם, והביטחון של המתרגם/מפרש: גם בעבודתו, וגם בקהל מולו הוא מדבר. הנער שתרגם בפירוש דובר שתי השפות, אבל הוא היה נבוך, ולעומתו המתרגם המבוגר, היה בטוח בעצמו, וגם המבוגרים הרגישו נוח עימו, וזה משמעותי. בשלב זה, גם הצלחנו לשמוע מהצעירים שרק חזרו מביקור במדינה, מה שהם ראו בביקורם, וכך נוצר עוד יותר שיתוף ודיאלוג, שזה הרי העיקר: הפיכת מוצג פיסי בתערוכה, לנושא ללמידה ולשיחה בין אנשים.

 להלן מספר נקודות לגבי עבודה עם מתורגמנים ומפרשים:

–          החלטה מראש- האם צריך תרגום או לא. (חישבו על מצב בו יש דיון טכני באנגלית/צרפתית/ספרדית האם כדאי שיהיה מתורגמן דו לשוני לעברית או לא?)

–          תיאום מראש- מי האדם המתרגם? מה הרקע שלו? מה היחס של הקבוצה כלפיו, ושלו לקבוצה?

–          מבחינת הדוברים- חשוב לשים לב לקצב דיבור, לסוג מילים שמשתמשים, וכמות ואורך המשפטים לכל נושא. הרי כל דבר שאומרים צריך אח"כ לתרגם.

–          יש לזכור לדבר לקהל עצמו ולא מתורגמן.

–          יש לנסות לעקוב אחרי שפת הגוף של המתרגם בכדי לנסות להבין איך הוא מתרגם את הדברים, ולנסות לזהות לפי שפת הגוף של ההמשתתפים את תגובתם.

–          כבוד בין מתרגם לקהל הוא משמעותי. במקרה שלי סוגית האמון לא הייתה רלוונטית, כי זה צעירים והוריהם, אבל בעולם העסקי זה יכול להוביל לשאלה של אמון אחד כלפי השני בעבודה עצמה.

 בהצלחה

מודעות פרסומת