jump to navigation

Coping with Intercultural Gaffes 19/12/2012

Posted by Marion Burgheimer in Uncategorized.
Tags: , , , , , ,
trackback

לעיתים קרובות אנו דנים בסדנאות הבין תרבותיות, במקרים בהם עשינו שגיאות או טעויות בין תרבותיות כאשר ביקרנו ונפגשנו עם אנשים מתרבות אחרת. ברוב המקרים, הטעויות נעשו שלא בכוונה, ובבוודאי שלא מכוונת זדון. הטעויות/שגיאות קרו בשל היסח דעת ו/או הרגל, או מחוסר ידיעה של כללי ההתנהגות המקובלים בתרבות של האנשים עימם נפגשנו. בכל מקרה, התוצאה זהה: אנו פעלנו בהתאם לקוד התרבותי המוכר לנו, אבל הוא התברר ככזה שנחשב לטעות, שגוי, לא מתאים, לא נכון או אפילו מביך בתרבויות אחרות.

במקרים אלו מתעוררות שאלות שמתחלקות לשתי רמות: האחת פרקטית, מה עושים כאשר זה קורה? הן במצב בו אנו שוגים, והן במצב בו הצד השני שוגה בהתנהגותו כלפינו? השנייה פילוסופית יותר, מה משמעות של התאמת ההתנהגות שלנו לתרבות של המדינה בה מבקרים ושל האנשים עימם נפגשים? מי צריך להתאים את עצמו למי? הדבר נכון במיוחד במצבים של מפגש בין ראשי מדינות. במקרה של ארה"ב למשל, האם אישים מארה"ב, לאור מעמדה של ארה"ב בעולם, צריכים לנהוג בהתאם לקוד המקובל בארה"ב, או שעליהם להתאים את התנהגותם לתרבות של האנשים במקומות בהם הם מבקרים, וע"יכ לתת כבוד לאותם אנשים ותרבויות? שאלה נוספת היא ברמה האישית: עד כמה אנו יכולים לשנות או להתאים את ההתנהגות שלנו, ועדיין להישאר אנחנו?

בכתבה שהופיעה החודש ב-YNET  מסופר על שגריר שבדיה, שהגיש את כתב אמנתו לנשיא אירן, אחמדינג'אד. בזמן הפגישה, השגריר שיכל את רגלו והפנה את סוליית הנעל כלפי הנשיא. חשיפת הנעל וסוליית הנעל באסלאם כלפי אדם משקפת הבעת זלזול וגורמת להעלבת האדם מולו נחשפת הסוליה. זאת מכיוון שהנעל נחשבת כטמאה.

אנו לא יודעים מדוע השגריר שיכל את רגליו בצורה זו, האם הוא עשה זאת בהיסח הדעת, או מחוסר ידיעה לגבי משמעות הנעל באירן. אבל את התגובה של אחמדינג'אד אפשר לראות בתמונה: שיכול הרגל בצורה דומה (אם כי לא לכיוון השגריר…), ושפת גוף שלא משדרת נינוחות.

Swedish ambassador inadvertently offends Iranian president by crossing his legs during meeting

אם במקרה זה, שפת הגוף של אחמדינג'אד מגלה את הרגשתו כלפי הסיטואציה בה הוא נמצא, במקרה של הדאלי למה, רואים שהוא מגיב באופן שונה, שכולל התייחסות הומוריסטית יותר לסיטואציה המביכה שנוצרה. השדר עצמו התנצל אח"כ גם בפני הדאלי למה, וגם בשידור עצמו. ומבחינתנו אנו לומדים, שאחת התגובות האפשרויות למצבים מביכים מעין אלו, היא פשוט לקחת את המעשה בהומור, ומצד המבצע החשיבות שלו להתנצל.

התשובה לגבי התאמת התנהגות לפי התרבות בה מבקרים, אינה כ"כ פשוטה לביצוע. כי בכל תרבות יש מסכת שלמה של כללים, וכפי שראינו בביקור של הנשיא אובמה לאחרונה במינאמר (בורמה), בחלק מהזמן הוא נהג לפי המקובל במדינה, אבל במקרים אחרים הוא הביך את Daw Aung San Suu Kyi מנהיגת האופוזיציה בבורמה. על אף זאת, ברוב המקרים התשובה תהיה שיש להתאים את ההתנהגות למדינה בה מבקרים, וזאת מכיוון שכאשר מבקרים במקום מסויים, למטרות עסקיות וגם למטרות אישיות, אנו אלו שמתארחים במקום האחר. כאשר נוסעים למטרה עיסקית, המטרה היא ליצור קשר שיניב תועלת עסקית, ומכך, שבהתאמה להתנהגות הצד השני, אנו מבטאים את אחד הדברים החשובים לכל אדם באשר הוא: כבוד לו ולתרבותו. התנהגות זו מאפשרת פיתוח של קשר, פיתוח תהליכי אמון, והתעניינות רצינית ומעמיקה יותר בהיבטים הארגוניים ועסקיים שלשמם באנו. על אותו משקל, כאשר נפגשים עם אדם למטרה עסקית, במדינה שלישית, כלומר לא במדינת המוצא של האדם, ואנחנו הספקים, רוצים שהאדם עימו אנו נפגשים יהיה לקוח שלנו בעתיד, אז גם כאן יש אינטרנס, במידת האפשר, לנהוג לפי דרך ההתנהגות המקובלת עליו, למשל בצורה הגשת כרטיסי ביקור, כדי לתת כבוד, להראות עניין ומודעות לתרבות ממנה אותו אדם מגיע, דבר שיכול להשפיע על תהליכי פיתוח הקשרים שיניבו תוצאות עסקיות.

ועדיין נשאלת השאלה, עד כמה אפשר להתאים התנהגות, ולהישאר אנחנו? טווח השינוי הוא אישי, וכך גם המוכנות להשתנות. הכלל הוא לעשות שינויים בהתנהגות בתנאי שאנו עדיין מרגישים שאנחנו מייצגים את עצמינו ואת אישיותינו. בדיונים השונים שאנו מקיימים בסדנאות, משתתפים אומרים שכל עוד האדם מבין מה השינוי שנדרש ממנו בהתנהגות, ומבין את המשמעות ואת הסיבה של אותה צורת התנהגות שנדרשת ממנו במקום אליו הוא מגיע, יהיה לו קל יותר לבצע את צורת התנהגות זו. ולבסוף, אם יש התנהגות שאנו לא יכולים לבצע או לקיים, כדאי להסביר בצורה גלוייה וכנה את הסיבה, דבר שמעלה את רמת הפתיחות ואת ההבנה של שני הצדדים. במקרים מסויימים, אם אפשר אפילו להודיע על כך מראש, למשל בנושא ארוחות, ובכך למנוע אי נעימות, ברוב המקרים, הצד המארח מודה על כך, ומגלה הבנה.  

אני מאחלת לכולכם/ן בהצלחה במפגשים הבין תרבותיים שלכם. קראו לפני נסיעה למקום חדש על המקום. שאלו שאלות על צורות ההתנהגות והתקשורת אנשים שכבר היו במקום. היו מודעים לצורת ההתנהגות והתקשורת שלכם. וכאשר אתם שם, הסתכלו כיצד אנשים מתנהגים, ואם טעיתם, שאלו שאלה בצורה פתוחה מה קרה, התנצלו ותקנו אם אפשר.

בהצלחה ושנה אזרחית 2013 טובה.

תגובות»

1. יואב - 19/12/2012

מריון,
תודה על פוסט מעניין ומאוד רלוונטי לחיי היום יום. הגישה שלי לנושא היא – לעשות כל שנדרש על מנת להבין את הצד השני ללא קשר לתפקידי ומיקומי בקשר (חזק/חלש יותר, לקוח, ספק, וכו׳).

לדעתי בכל אינטראקציה עם גורם מתרבות אחרת (וגם כזה מאותה התרבות) השאיפה היא ליצור קשר טוב ולהשאיר רושם חיובי, על מנת לעשות את זה צריך כמינימום להכיר את ה׳עשה ואל תעשה׳ של הצד השני וכמו כן להיות מודע לנושאים העשויים להיות בעייתיים עבורך.

במזרח הרחוק ישנם מנהגי שתייה ואירוח שלפעמים קשה להתחמק מהם ורק כאשר הצהרתי שזה לא עומד בקנה אחד עם האמונות הדתיות שלי (למרות שאין קשר) הצד השני קיבל את בקשתי ואף התנצל על האירוע (אני מצידי חייכתי והמשכתי הלאה ברוח טובה).

באירופה לעיתים צריך לדעת על אילו נושאים לא לדבר, למשל – לא לשאול את הבריטים שאלות מביכות על המלכה (או בית המלוכה) ולא להתעמק בנושא הסכסוך עם ארגנטינה…. כמו גם לא להעיר בנושאי דת או על ההבדלים בין קתולים לפרוטסטנטים אם לא ממש מבינים את הנושא ויודעים מה האמונה וההשקפה של האדם איתו מדברים.

יש עוד הרבה נושאים ופרטים שחשוב לדעת וכמו שכתבת חשוב לעשות שיעורי בית לפני כל יצירת קשר עם גורם מתרבות אחרת (ללא קשר לתפקידו בקשר: לקוח, ספק, מתווך או כל תפקיד אחר).

שנה אזרחית טובה

2. Daphne - 20/12/2012

יכול להיות שהתנוחה של אחמדינג'אד פשוט משקפת את הנטייה של אנשים לחקות את התנוחה של בן שיחם. זאת תופעה ידועה בפסיכולוגיה, ואולי אין לזה בכלל קשר לסוליה של הנעל?

Marion Burgheimer - 20/12/2012

דפנה שלום, תודה על התגובה.
גם אם הפירוש שלך יכול להתאים בהיבט הפסיכולוגי, עדיין נוצר כאן מפגש בין תרבותי מביך עבור השגריר השוודי לאור התנהגותו שנעשתה בהיסח דעת. כמו כן, שימי לב שבתמונות של הרבה מנהיגים מתרבויות אירן, תרבויות מזרח תיכון, תרבויות צפון אפריקה ועוד, לא רואים מנהיגים שמשכלים רגלים וחושפים סולייה של נעל. הצגת סולייה של נעל בתרבות האירנית (וכן בעוד תרבויות) נחשבת כדרך להביע זלזול, עלבון, כעס ועוד.
ראי דוגמא נוספת- זריקת הנעל על ידי עיתונאי עירקאי על הנשיא בוש בעת ביקורו בעירק לפני מספר שנים.
תודה רבה.

3. David Casirer - 23/12/2012

הי מריון, מזמן לא שוחחנו🙂
כל מה שאני חשבתי לאורך קריאת הפוסט הוא שלמי שמבקר בישראל דווקא קל. אנחנו לא נעלבים מכלום…
היתכן שהתגלה סופסוף יתרון לחוסר שלנו במסורת תרבותית רבת שנים ורבדים?…

Marion Burgheimer - 23/12/2012

הי דויד. העלת חיוך על שפתי. תודה.
אולי …. אבל גם לאור זאת עולה השאלה עד כמה אנו סלחנים, כמה אנו צוחקים או לא מהתנהגויות שונות, ומה מידת הביקורתיות שלנו כלפי התנהגויות שונות ? נראה לי שאנו במקרה כזה מסוגלים לצחוק על התנהגות האדם (ואז אולי להעליב את הצד השני). מה דעתך?
מחכה לתשובתך.
תודה רבה.

David Casirer - 23/12/2012

טוב, זה ידוע שהישראלים הם קצת (או הרבה) בוקים בכל הקשור לקריאה בין השורות, קליטת רמזים דקים או הבנה של תרבויות אחרות אבל ההתייחסות שלי הייתה למי שמגיע לישראל. כאורח, אם מישהו נעלב מהישראלים אז זאת הבעיה שלו מאחר והוא נמצא במגרש שלנו…

4. הבלוג חוגג שלוש שנים- תוכן עניינים | Intercultural Workshops for International Companies - 17/06/2013

[…] Coping with Intercultural Gaffes […]


כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: